במסגרת תפקידי אני מלווה משפחות שחוו טראומות. לאחרונה הגיעה אלי משפחה של אם ושלושה ילדים שחוו אובדן של האב. ממש לפני הקורונה אזרה האם כוחות ואומץ כדי לפנות לקבלת עזרה וטיפול. הטיפול התעכב מאוד בגלל הקורונה, והשביתה נכנסה בדיוק כשהתחלנו להכיר, כשהיא התחילה להרגיש שהיא לא לבד ויש לה תמיכה, והילדים התחילו קצת לדבר. נאלצתי להגיד לה שלא נוכל להיפגש. היא הבינה אבל אמרה, בבקשה אל תשכחי אותי. זה קרע לי את הלב וליווה אותי במשך כל השביתה. עד שכבר הושטנו לה יד לעזרה ונפתח המקום שמאפשר לעזור, זה נלקח ממנה והיא הייתה צריכה לחכות שוב. מאז כבר חידשנו את המפגשים. היה לא פשוט להחזיק תהליכים טיפוליים ארוכים ומשמעותיים בזמן השביתה. מצבי חוסר ודאות מכניסים עוד יותר קושי אצל אנשים שעברו טראומות או פגיעות. זה דורש מאתנו, המטפלים, הרבה מאמץ במקום שגם אנחנו בחוסר ודאות