כשאני פוגשת אזרחים ותיקים אני מקבלת מהם המון השראה. יש המון אנשים בני 90 שהם הרבה יותר צעירים ממני. יש להם חדוות חיים שמגיעה מהמשמעות שהם נתנו לחייהם. אני מסתכלת עליהם ורואה אותם בני 16. פעם נפגשתי עם אדם בן 106. לקראת הפגישה חשבתי לשאול אותו מה הסוד שלו. הרבה פעמים אנשים בגיל מבוגר אומרים לי שהסוד הוא התעמלות או תזונה. אצלו לא הייתי צריכה לשאול. במשך כל הפגישה הוא לא הפסיק להודות לכל הדברים בחייו: הבית, המטפלת, העובדה שהוא קם בבוקר ויכול ללכת, שהוא ניצל מהשואה, שיש לו בן אחד. הייתה בו המון הודיה. הבנתי שהשאלה מיותרת. עצם זה שהוא מוקיר תודה על כל דבר שיש לו ומסתכל על החיים בחיוך, נתן לי את התשובה